הפואמה 'קוצו של יוד , ' שהתפרסמה בשנת תרל"ו , היא , ככל הנראה , הידועה מבין יצירות השירה הסיפורית בתקופת ההשכלה . על כך יעידו ההתייחסויות הרבות של הביקורת ושל הפובליציסטיקה ליצירה זו מאז פרסומה ועד היום . סקירה מפורטת של סוגי ההתייחסויות הללו מביא ב " ע פיינגולד , ( 1983 ) ועם זאת הוא קובע , בצדק , כי אופיה הז ' אנרי של פואמה זו של יל"ג לא נדון עד כה . במאמרו שלו הוא משלים את החסר ודן בפואמה בהקשר הז ' אנרי המרכזי שלה , כבפואמה סאטירית . פיינגולד דן במפורט בטכניקות הסאטיריות ובטקטיקות הרטוריות הפועלות כאן באופן סימולטני . דבריו ממצים היטב את תכונותיה של הפואמה כפואמה סאטירית , המתארת מציאות עובדתית של מצב ה ' אשה העבריה , ' והמתפרסמת בתקופת 'חשבון הנפש ' של פולמוס הדת והחיים ( במקביל ל'הדת והחיים ' של ר"א ברוידס ו ' חטאות נעורים ' של ליליינבלום , ובמקביל להעלאת הנושא בשירה הרוסית האקטואלית בת הזמן , ( ואין בדעתי להוסיף עליהם . לעומת זאת , בכוונתי להתמקד בקצרה בהיבט שלא נידון כאן כמעט . הפואמה העברית בעשור זה של שנות השבעים תוארה למעלה כפואמה הנענית לנורמות ה ' ריאליסטיות אקטואליסטיות '...
אל הספר