השאלה הבאה היא אפוא : מהן האופציות מתחום הפרוזה , היכולות לשמש דגמים או מאגרים של תחבולות עבור הפואמה ה'אקטואליסטית' שבה מדובר . כפי שנראה , מנצלת הפואמה הואת כמעט את כל מתכונות היסוד של הפרוזה העברית ( ובמידת מה גם של ז ' אנרים אחרים , לאו דווקא בלטריסטיים , כגון הפובליציסטיקה , ( הן את המתכונות הקיימות במערכת זה כבר , הן את אלה המתהוות בה בשנים אלה ממש , אשר חלקן נקלטות בפואמה רק כעבור שנים אחדות , לקראת סוף העשור . מאגר מרכזי אחר שממנו שואלת הפואמה את התכנים הביקורתיים שלה , ובמיוחד את מושאי הסאטירה , וגם חלק מתחבולות העיצוב שלה , היא הפרוזה הסאטירית המוקדמת , ובעיקר הפרוזה של ארטר . ש ' ורסס כבר קבע , כי התיאורים הסאטיריים שנוצרו בגליציה , נעשו לדפוסי הערכה בספרות העברית גם בליטא וברוסיה במשך למעלה מחמישים שנה ( תש " ך , עמ ' . ( 391-379 על כך יש להוסיף גם את המתכונות של האנקדוטה ושל המעשייה ההומוריסטית , שמושאיהן הם החסידים והצדיקים . דפוסי הערכה ומתכונות אלה משתמרים , כמובן , בעיקר בפרוזה . הפואמה נזקקת להם במיוחד במחציתו הראשונה של עשור זה , כלומר , עד להתבססותם של דגמי הפרוזה ה...
אל הספר