כפי שכבר ציינו , לפואמה , כז ' אנר , נדרשו שנים מספר כדי לקלוט את האירועים במערכת העברית ולהגיב עליהם , ובמיוחד כדי להגיב על התפשטותו והתבססותו של הרומן ועל הניסיון לאשרו כז ' אנר המרכזי ולדחוק את השירה לשולי המערכת . בדגם החדש שיצר יל"ג בפואמות שלו 'מקורות ימים ראשונים , ' שנדונו למעלה , הוא מתמודד , כפי שראינו , עם נתוני המערכת החדשים , באמצעות הצבתה של מתכונת שהרלבנטיות והאקטואליות שלה מבוססות לא על ההיענות לנורמה התועלתנית הצרה והמיידית בת הזמן , אלא על האפשרויות הטמונות במתכונת הזו להתמודד עם הבעיות הרוחניות והקיומיות הקריטיות של האדם היהודי בן הזמן . מתכונת זו נותרה , לפי שעה , תופעה בודדת . הפואמה של שנות השבעים נלחמת על השתמרותה במערכת באמצעות ההיענות הברורה לדגם ה ' ריאליסטי ' התועלתני של השירה - הברירה של תימה 'אקטואליסטית , ' מתוך מגמה להשתלב ולמלא תפקיד במערכה הכללית על תיקוני הליקויים בתחומי החיים הלאומיים , ומתוך שימוש בלשון ובדרכי עיצוב המשרתות את המסר האידאי ואינן מתמקדות במערכת המילולית כתכלית לעצמה . א . תפיםת השירה כפי שהיא משתקפת בפואמות עצמן . המודעות לכך שהישרדותן...
אל הספר