לאירועי המחצית הראשונה של שנות החמישים במערכת הספרות העברית השפעה רבה על התפתחותו העתידה של הז י אנר של הפואמה . רושמם של אירועים אלה אמנם אינו מיידי , אך בתוך פחות מעשור הם משנים את פני המערכת ואת מקומו של הז ' אנר הפואמטי בתוכה . ראשית , מחזור 'שירי בת ציוך עצמו , היה אירוע בעל משמעות מהפכנית בשירה הסיפורית העברית , זאת אף על פי שתהליך היקלטותו כדגם לכתיבה היה חלקי ושטחי . אחד הביטויים להיקלטותו במחצית שנות החמישים , הוא הופעתם של כמה שירים סיפוריים שאימצו את המתכונת הפואמטית בעלת הדומיננטה הבלדית , נוסח 'משה על הר העברים . ' מתכונת זו משותפת הן למשורר אפיגוני כיעקב שפרלינג , המפרסם ב 1856 את 'ירמיהו על חרבות ציון ' ( כוכבי יצחק , מחברת , ( 22 והן למשורר ותיק כמאיר לטריס , ששירו 'משה על הר נבו ' שייך לפרק שירתו המאוחרת , ואפשר להניח , אם כי לא בוודאות , שנכתב לאחר שירו של מיכ"ל ובעקבותיו ( הופיע לראשונה ב ' תופש כנור ועוגב , ' ב , 1860 ונמנה עם השירים החדשים שלא קובצו בספריו הראשונים . ( הדגם של מיכ"ל , פתח בפניהם אפשרויות חדשות , שנוצלו , אמנם , בשלב זה בעיקר מצידם המסגרתי הפורמלי...
אל הספר