בהנחה שהאינטרפרטציה של מחזור השירים כמחזור המגלם מעתק אוטוביוגרפי היא אמנם משכנעת , עולה השאלה הבאה , הרלבנטית לענייננו : מדוע בוחר מיכ"ל לעצב חוויה קיומית אוטוביוגרפית בשירה שמושאיה הן דמויות מן ההיסטוריה העברית , בהמשיכו בכך , לכאורה , את המתכונת המזוהה עם מסורת האפוס העברי ? מסורת זו מנוגדת לחלוטין בטבעה לכל גילוי פרסונלי של ממש מצר משוררה , לא כל שכן גילוי אוטוביוגרפי . דומה גם שחוויות יסוד קריטיות מן הסוג הזה תובעות לפי טבען מתכונת 'מיידית ' יותר ובלתי אמצעית לעיצובן השירי . ואולם , מיכ"ל פועל , כאמור , במערכת ספרותית שהנורמות שלה עדיין מוכתבות בפרק זמן זה על ידי הפואטיקה הקלסיציסטית . נורמות אלה נוגדות את עצם אפשרות קיומה של שירה אישית חווייתית במסגרת ז ' אנר שירי 'גבוה . ' המגמה להתרחק ככל האפשר מהאינדיבידואלי ולהגיע לאוניברסלי ( מן הפרטי אל הסוגי , ( היא מסימני ההיכר הידועים של פואטיקה זו . המשורר הקלסיציסטי אינו חותר , כידוע , לתיאורו של האדם כפרט , כי אם לליקוט קווים המעצבים טיפוסים קבועים ומוצקים של החברה האנושית ( ח " נ שפירא , , 1939 עמ ' . ( 87 הרגם הלירי המסורתי , ההגותי...
אל הספר