אחר שדובר בפרק ראשון בעין הבדולח על הידיעה האלוהית הקדומה ועל המצאת הספירות אל מחוץ לעצמות אין סוף , דן רמ '' ק בפרק השני על אחדותם ברצון הרצונות , ואף בו הן מתקשרות ב'תכלית הדבקות עד שהוא והם . 'אחד אולם הרי הכתר 'דומה למאציל ואינו דומה . אמנם מפני היותו מתחדש מהאחד אשר אין בו ריבוי לא יכיל שום , 'ריבוי ומפני כן הספירות ? כלולות בו 'עד שנאמר שאין שם מציאותם , כדרך שנחייב בידיעה באין סוף ונאמר שאין שם שום בחינות ח"ו מפני שהוא וידיעתו אחד ; כך במחודש הראשון הוא וידיעתו אחד , והוא הדעת הוא היודע הוא הידוע , ואין שם תיקו נים , דהיינו שורשי . 'נמצאות אבל כאן מתגלה סתירה בין תפקידו של הכתר לבין מעמדו : 'והרי לפי זה יהיה העניץ מתנגד מעצמו אל עצמו —הרי נמצא עצם הכתר להמצא הנמצאות , ומצד קורבתו אל מאצילו ישתלם תכלית השליטות והוא וידיעתו אחד , ולא יימצאו שום ספירות ולא נמצאות ולא פעולות . אם כן יקשה העניין מאוד . אם יימצאו—ייגרע הבתר , וח"ו צריך להתרחק ולתת אמצעות בי 1 ו זבין מאצילו , וזה אינו , שהוא הספירה קרובה אל המאציל ראשונה , שאין בינו ובין מאצילו שום ספירה כלל . ואם כן גריעות ההבדל בין ...
אל הספר