אגב דיון במאמר קו המידד , נרמז כבר בס' פרדס רמונים מקומו החשוב של כתר בבחינתו העליונה : 'ובטש גו רעו דרעוין —הכוונה כתר בהיותו נעלם באין סוף אז יקרא רעו דרעוין והנה בטש בו להתגלות ; והנציצו נתעלם בתוך הכתר כראוי מפני שהוא נשמה אליו ... לא היה מתגלה לא הכתר ולא הניצוצית [ הנציצו ] אשר הוא הנשמה אליו' *>> , תפקידה של בחינה זו שבכתר בהאצלת הספירות מודגש יותר בפירוש מאמר אחר בזוהר ( ח '' א סה ע"א »( הבחינה הגבוהה ביותר של הכתר היא 'כסא אל המאציל , בחינה מתקרבת אליו ' . בבחינה זו 'עומד ומתאבק ושורה' מה שהזוהר קורא 'רישא דסתים יתיר לעילא' — הראש שרמ"ק קורא לו אין סוף ( אם כי לא ברור לגמרי אם הכוונה בזוהר לאין סוף עצמו או לבחינה העליונה של כתר . ( הראש הזה האציל את 'הספירות הנעלמות שהם כלים אל העצם הנעלם ... ונהיר מד , דנהיר היינו העצמות המתפשט בתוך הלבוש ... ועם זה יובן למה הוצרך להאציל על ידי רישא ורישא , שהם אין סוף והנאצל ראשון , מפני שעל ידי האין סוף נאצל העצמות המתפשט , ועל ידי הכתר הסובל העצמות ומתמלא ממנו , והכל ברצון המאציל . נאצלו . 'הכלים אפשר היד , לדייק ולטעון שהעצמות ממש נאצלה ...
אל הספר