אותה בעיה מתגלה גם מתוך הדיון על הרצון האלוהי , י הקושי שראינו אותו לגבי הספירות בכלל הריהו באן עקרוני יותר . בהסתמכו על מאמר בזוהר ( ח"ב רלט ע"א ) מנתח רמ"ק את היחס שבין אין סוף לרצונו העליון . 'אין סוף לא לרעותין וכוי הכוונה כי הרצון בבורא —ר '' ל באין סוף — אי אפשר' מפני שאם נאמר שהוא רוצה נמצא משתנה מרצון לרצון , וזה נמנע בחוק האין סוף מחוייב המציאות' שאינו בעל שינויים . אמנם עניין הרצון הוא האצילות ראשון המשתלשל ממנו , ועל ידי הרצון ההוא הוא פועל רצונו , כדמיון העצמות והכלים — שהכלים בעלי השינוי , והעצמות פועל השינוי על ידם . ולכן תחילת התפשטות האצילות הוא הרצון להאציל ! אמנם הרצון הזה נעלם , שאינו אצילות מתגלה ממש , אמנם הוא רצון שעל ידו מתרצה להאציל . והנה הרצון הזר , אינו הרוצה , אמנם עצמות האין סוף הוא הרוצה , והוא נקרא רוצה על ידי הרצון ... ועל דרך זה נמצא היות הרצון הקרב אל המאציל עד שאינו אצילות , אמנם הוא עצמות ולא עצמות ממש . אמנם הוא מציאות עלות רצונו להאציל הנאצלים , ולכן הרצון הוא הנאצלים עצמם שנתהוו ונמצאו במציאות עצמותו מצד עלות רצונו להאציל הנאצלים' . הרצון האלוהי ה...
אל הספר