כפי שראינו כמה פעמים' באה תורת עצמות וכלים לפתור בדרך הקבלה את הבעיות הדתיות העיקריות , שכבר העלתה הפילוסופיה היהודית בימי הביניים . במרכזן של בעיות אלו עמדה השאלה ! כיצד לייחס פעולה והשגה , ! לאל טראנס צננטי ופשוט . הקבלה ניסתה לענות על השאלה הזאת בתורת הספירות' שמטרתה לקבוע את התחום האלוהי שבו נפגשים שני הניגודים האלה : 'לנהל הנבראים הוצרך להראות פעולותיו אל זולתו , ואחר שכן הוצרך להאציל אצילות ולעשות באופן שתהיה הגדולה והחסר פועלת בעולם הזה ; ומצורף לזה הוצרך ההנהגה על ירו דוקא , לא על ירי זולתו , ואי נמי הוצרך לאהבתו אל הבריאה להאציל כלי למעשהו , שיהיה מתייחד החסד ההוא אל חסידותו' . המסורת הפילוסופית כבר קבעה את פשטותו ואחדותו המוחלטת של האל כהנחה שאין עליה עוררין , אם כי לעתים קרובות נשמרה הנחה זו רק כנוסחה , באופן מילולי גרידא . ° הרבה תלוי בתפיסתו של המקובל את הספירות : האם הן עצמותו של האל או הן תחום נאצל , ואפילו נברא , שמחוץ לאלוהות עצמה ? שתי האפשרויות האלה באו לידי ביטוי בספרות הזוהר—הראשונה בגוף הזוהר והשנייה ברעיא מהימנא ובתיקונים —אלא שרמ '' ק רואה את המקורות האלה כמי...
אל הספר