עד כאן ראינו את התנגדותו של רמ"ק לפילוסופים , המנסים לעבור את 1 בול יכולתם . אך בס' שעור קומה הוא יוצא בהתקפה חריפה ביותר נגד עצם הדרך הראציונאלית בתחום הדת . התקפה זו ( שכל הפרק השישי בסעיף יג מוקדש לה ) ודאי שיש בה משום הליכה בעקבות ר' יהודה הלוי , והטענות הכלולות בה אינן קבליות מיסטיות אלא דווקא ראציונאליות . על הניסיון לאמת את מציאות אלוהים בדרך השכל אומר רמ"ק : 'אין רצוננו לחייב עניינו מצד השכל וטענותיו , מפני שיפול בדרך זה כמה מבוכות ... הכרח התורה הוא הכרח למאמינים בה , ושאר ההכרחויות איני רואה שנצטרך . 'אליהם הכרחויות החכמה אינן ראיה מפני שלושה טעמים : ראשית , אין החקירה השכלית מועילה אלא למי שהוא חכם ומודה על האמת . שנית , החכמה עצמה מתמעטת עם הדורות '— שכל מה שיקדמו בני אדם ויתקרבו אל הבריאה ותחילת מציאות המין האנושי גדלה חכמתם , 'ושכלם המין האנושי יכול להתקדם באמונה וחסידות אך לא בדעת . ואם כן הדבר , אפשר תמיד להעלות כנגד החוקר את הטענה : 'שמא חכם שקדמו , שהאמין הפך דעתך , אלו היה לפניד היה סותר . 'דבריך ושלישית , ידיעותינו מוגבלות , ולעולם אפשר שיימצא אדם בכרכי הים שיסתור א...
אל הספר