הדיון בתפיסה שתופס רמ"ק את אלוהים כטראנסצנדנטי כרוך בבירור יחסו של רמ"ק לפילוסופיה , למדעים של זמנו ולהכרה השכלית בכלל ! יחס שיש בו משום שניות , המגיעה לעתים אף לידי סתירה ממש . ההערכה החיובית שמעריך רמ"ק את הפילוסופיה באה לידי גילוי בעיקר בעניין הטראנסצנדנטיות של אלוהים . בתחום זה יש להכיר טובה לפילוסופים : 'וכל שדיברו הרודפים אחר הידיעה האלתית בשכל ... צדקו במה שסילקו ממנו התארים והפעולות ... ויש להחזיק להם טובה במה שהרחיקו ענייני הגשמות וכיוצא בו ממנו' י . סילוק הגשמיות מן האלוהים היא זכותם של הפילוסופים , וכאן גם גבול הישגם התיאולוגי : 'האלוה הפשוט אשר הוא שכל ולא גוף לא יכלו החוקרים לעמוד אלא עד כאן מתוך חקירתם' . גם את המצווה היסודית לדעת את אלוהים מנסח רמ"ק , לפחות מצד הצורה , כמו הרמב"ם בפתיחת משנה תורה — כידיעה ולא רק כאמונה : מכיוון שהרמב"ם אומר 'לידע שיש שם מצוי וכוי משמע שצריך ידיעה ממש והשגת האלוהות כפי כוח דעת האנושי' , אם כי ידיעה זו , שהיא 'ידיעת סיבוב הגלגלים בכוחו והנהגתו על , 'ידו אינה אלא 'תחילת הידיעה בכלל במציאויות האלה , ואחר כך כפי גודל הדעת והידיעה כן יגדיל קיו...
אל הספר