חלק זה של הדיון - 'המטלות הקאטיגוריאליות' ותורת החישה שביסודה הונחו — עשוי לעשות את הרושם של החלק המופשט ביותר במשנתו של וייטהד , אף על פי שטענתו שלו היא , כי דווקא כאן בא הוא להעמיד את המציאות על יסודותיה הקונקרטיים ביותר , לתאר את המצב המיטאפיסי במונחי חישה בלבד . פאראדוכס זה שבניגוד כין מופשטות לקונקרטיות דומה לזה שנתקלנו בו אצל היגל ושהתגברנו עליו על ידי ההבחנה בין שני מובנים של הפשטה , 'שלילית' ויחיובית' — מוסבר , לפי תפיסתו של וייטהד , בכך שחשיבתנו הרפלקטיבית הסתבכה עד להבהיל ביטעות הקונקרטיות שאינה במקומה' בגילוייה השונים ; היסודות הקונקרטיים ביותר נראים בעינינו בהפשטות מרחיקות לכת ביותר , ולהיפך . אין אפוא לתמוה כי השיבה אל הרפלקסיה על היסודות הקונקרטיים באמת של המציאות כרוכה במאמץ אינקלקטואלי בלתי רגיל . מכל מקום , בבואנו לעקוב כאן אחרי מהלכו של השיקול הווייטהדי נמצא את עצמנו נעים ביארץ החישה הטהורה / כשם שבעוקבנו אחרי הניתוח הקאטיגוריאלי ההיגלי היינו נעים ביארץ המושג הטהור / בדרך זו עלינו ללכת כדי לברר עניינן של הימטלות . 'הקאטיגוריאליות וייטהד לא נתן , עד מקום שידיעתי מגעת ...
אל הספר