מן ההסברים שנותן הארטמאן ליחס בין יקיוםי ליככותי מתברר עד כמה יסודי , לפי תפיסתו , ההבדל בין ההבחנה 'ריאלי—אידיאלי' לבין ההבחנה יקיום-ככות / כלומר בין אופני ההוויה מזה לספירות ההוויה מזה . המומנטים של ההוויה , לבד מאופיים הקוניונקטיבי , גם מתחלפים זה בזה . מה שנחשב במקרה אחד לקיום מתגלה במקרה אחר כבכות , ולהיפך . לא כן אופני ההוויה . יפעם אידיאלי , לעולם אידיאלי / ספירות ההוויה שונות שוני מוחלט זו מזו ואינן ניתנות להעמדה זו על זו בשום מובן . הארטמאן אינו נלאה מלהרגיש את היחס של אי נעתקות ( אירדוציביליוית ) שבין שתי הספירות של ההוויה , האידיאליות והריאליות . לאור עובדה זו מתעוררת , כמובן , השאלה הפילוסופית המכרעת : אם ההפרדה בין שתי ספירות ההוויה מוחלטת כל כך — כיצד זה הן מהוות עולם אחד ? בלשון אחר : לאור הגירסה של שתי ספירות נפרדות - כיצד תשתקף בפירוש אחרון אחדותו , או כפי שמכנה זאת וייטהר , יסולידאריותוי של היקום ? ראוי לציין , כי שאלה זו היא בהקשר תפיסתו של הארטמאן חמורה עוד יותר מאשר שאלת chorismos-n בהקשרה של התפיסה האפלטונית . שהרי הארטמאן מניח , כי הספירה האידיאלית מופרדת מן הספי...
אל הספר