פרק רביעי הכיוון הלא־ספיקולאטיבי: ניקולאי הארטמאן

משנתו של ניקולאי הארטמאן היא בפילוסופיה של הדורות האחרונים ניסיון מובהק להציב תורת קאטיגוריות במרכזה של ההתפלספות . אמנם , נמנע הארטמאן מלכרוך מעשה הצבה זה בהצטרפות למגמה הספיקולאטיבית המנחה , כפי שנתברר בפרק הקודם , את תורת הקאטיגוריות ההיגלית . הוא אף גיבש את תורת הקאטיגוריות שלו תוך ויכוח ישיר עם העמדה ההיגלית . ואולם ביחסו אל היגל בנקודה זו ניתן לגלות אמביוואלנטיות דומה לזו , שגילינו ביחסו של היגל אל רעיון הקאטיגוריות הקאנטי וביחסו של קאנט אל רעיון הקאטיגוריות האריסטוטלי : הארטמאן כונה על יסודותיה של תורת הקאטיגוריות ההיגלית , אך מכמה מהם מסתייג במפורש . הוא מקרב את הדיאלקטיקה ואת הקוהךנציה , אך דוחה בשתי ידיו את הספיקולאציה . במונחיו שלו יהא עלינו לבטא תמורה זו כך : נעשה כאן ניסיון להציב במקום 'הדיאלקטיקה הספיקולאטיבית' של היגל 'דיאלקטיקה קאטיגוריאלית / דיאלקטיקה זו אין עניינה 'לכונן' את מערך הקאטיג ריות מעיקרו כמערך קוהרנטי , כפי שמתיימרת לעשות הדיאלקטיקה ההיגלית . עניינה רק להתחקות על הקוהרנציה הטמונה למעשה ביחסים שבין הקאטיגוריות . להנחה קודמת זו מצטרפת בשיקולו של הארטמאן הנח...  אל הספר
מוסד ביאליק