בשורה של דיאלוגים 'מאוחרים , 37 אך בעיקר , 'סופיסטס'ב מוצעת הדיאיירסים כמיתודה של הדיאלקטיקאי לחקר האידיאות והיחסים ביניהן . ביסופיסטס' נשנית מיתודה זו כשני דרכים : ( א ) על ידי הדגמת השימוש בה למעשה ; ( כ ) על ידי ניתוח עיוני של יסודותיה . החלק הראשון של הדיון , שעניינו להגדיר על ידי הדיאיירםיס את מהותו של הסופיםט , איננו נטול אירוניה וכדיחות הדעת . אפלטון בונה את המערכות הדיאיירטיות כך שיש בהן כדי לשים את הסופיםט ללעג . ואולם משאנו עוברים לחלק השני—לניתוח יסודותיה של הדיאיירסים כמיתודה דיאלקטית בכלל — מפנה האירוניה את מקומה לדיון שבכובד ראש . הדיאיירםיס כשיטת הגדרה נוכל לראותה כמסתמכת על ההנחה הכללית , כי לגבי כל מושג ( או 'סוגי — genos — או אידיאה ) ניתן לגלות מערכת של מושגים-נבנה אותה 'המערכת הקשורים- 'הדיאיירטית אלה באלה , שאותו מושג יהא כלול בה ומהותו תהא גם נקבעת על ידי מקומו במערכת , כלומר על ידי הקשרים שבינו לבין שאר המושגים שבמערכת . הבה ונתבונן תחילה בדוגמאות לדיאיירסיס , כפי שהן מובאות ביסופיםטס' . מטעמים דידאקטיים בוחר אפלטון ב'דליג בחכה' כמושא החקירה , ולאחר שנבנית המערכת...
אל הספר