חטיבה זו מגלמת מתיחות אדירה . מצד אחד מדובר בחטא כבד של דוד , ומצד שני בכפרה ומחילה . עצם העניין מעמיד אותנו על התלבטותו של המספר . שהרי , לא בכדי עסק בחטאו של דוד , ולא משום שמתנגדי דוד סיפרו על המעשה . הוא חייב לעסוק במעשה בת שבע , משום שבלעדיו לא יתבארו האסונות הכבדים שפקדו את ממשלו של דוד מביתו שלו ומקרב העם . בגלל מציאות זו עליו להציג את שורש הפורענות , אותו מצא בחטאו של דוד . מצד שני , אינו יכול שלא לגמור את העניין בכפרה ובמירוק העוון ; שאם לא , יתן דופי בייעודו של דוד ובביתו , ואף בהנהגה האלוהית . מכאן שהמספר חייב מראש להציג כפרה לעומת חטא . מחיוב זה נובע אופיה המיוחד של החטיבה . מציאות היסטורית והגות דתית ומוסרית כובלות את ידיו של המספר ; אפילו אם היה מעצב את החטיבה כולה כראות עיניו , לא היתה לו רשות לבדות בדיה מוחלטת . ואם יעלה על חטא וכפיה
אל הספר