בראש דיוננו טענתי שיש זיקה הדוקה בין עיצובה של היצירה ובין המשמע המתגלם בה . סוף כל סוף , המלה מקפלת בתוכה הן משמע , הן צורה והן צליל . מכיון שכך , המשפט מקיף לא רק את המשמעים המוסדרים בו לפי כללי הדקדוק והסמנטיקה , אלא גם משמעים נלווים , מטען ריגשי , ואף מרקם של צלילים . צורתם נקבעת לא רק לפי חוקי הדקדוק , אלא גם על פי דרישות ארגון המידע , ההדגשה והרגש . כפי שראינו , גורמים אלה שולטים אף בתבניות העלילה . וכי איך ניתן להבחין בין המסר של הסיפור ובין עלילתו ? מלכתחילה ברור אפוא , שעיצוב ומשמע קשורים זה בזה בזיקה הדוקה ביותר . אולם , גישה זו מעוררת בעיות חמורות . הקושי הראשון הוא , שיש הבדל גדול בין טענה ובין סיפור או יצירה ספרותית בכלל . ואם כן , מה יכול להיות היחס בין צורת הסיפור ובין המסר המושמע בו ( דה מאן ?( 237 — 232 קושי שני הוא , שהמסר הכולל קשור בראש וראשונה בתבניות העל , ואילו העיצוב הספרותי קשור גם בתבניות הזעירות ובסגולותיהם של המלה והצליל . מה אפוא הקשר בין רמה זו ובין רמת תבניות העל ? משאלות חמורות אלה ניתן להימלט , אם מקפידים להבחין בין עיצוב ובין תוכן ( בירדן , אמנות הפרוז...
אל הספר