בעקבות גונקל תומכים חוקרים רבים בדעה , שהיחידה הבסיסית במקרא היא הפרשה הבודדת . מכאן התביעה להפריד בין הפרשיות השונות , ולא להציגן ברצף שלם . חטיבות רחבות , כגון סיפורי אברהם , יעקב ויוסף , ויצירות מקיפות , כדוגמת מחרוזת סיפורי דוד , נוצרו , לפי גישה זו , רק בתהליך מתהליכי העריכה המשלבת , במידה זו או אחרת של עיבוד . אולם , השאלה אם פרשה מסוימת עומדת בפני עצמה אם לאו , קשורה בסממני העיצוב הספרותי , ובייחוד במבנה העלילה ובתבניות העל המתגלמות בה , וכן בתבניות הזעירות שבמרקם המלים אשר עליהן נשען עיצוב העלילה ( ועיין לעיל , עמ' . ( 146 ( א ) בתחום העלילה יש לציין תחילה את הקשר ההגיוני בין האירועים . אין קשר זה מתבטא רק ברצף הסיבתי , אלא גם , ובעיקר , בזיקה בין רכיבי 'דבר , המעשה' ותפקידיהם , כלומר , הצמדים המציינים את העיוות ואת השבת שיווי המשקל . למשל , סיפור דוד ובת שבע ופרשת תוכחת נתן קשורים זה בזה בגלל הזיקה הבסיסית בין עבירה לעונש ( לעיל , עמ' . ( 125 מכירת יוסף לישמעאלים והבאתו למצרים מהוות עיוות , אשר בא על תיקונו בעת איחוד המשפחה — תחילה במעמד שבו התוודע לאחיו , ואחר כך בפגישה עם יע...
אל הספר