בדיון הספרותי רואים את הסיפור המקראי . כאילו עיצב המספר את עלילתו ודמויותיו והנתונים העובדתיים בחופשיות גמורה , ובלא מחויבות למציאות ההיסטורית , בתורת * בדיה מושלמת . ( fiction ) אך , לא תמיד אלה פני הדברים . בספרי שופטים , שמואל , מלכים ועזרא נחמיה באות מרבית הפרשיות להציג אירועים שהתרחשו במציאות ממש , או אירועים המוחזקים להיסטוריים . כמו כן , מרבית האירועים ההיסטוריים מוצגים על דרך הסיפור . מיזוג זה של היסטוריון ומספר אמן אינו נוח . לעולם מתעוררת השאלה , אם ניתנה לנו הרשות לדון במספר כבאמן היוצר בדיה ? ומצד שני , באיזו מידה ההיסטוריון נאמן לאירועים , כאשר הוא מציג אותם בצורת סיפור , ומחיל עליהם את המוסכמות הטבועות בתבניות העלילה והדמות ? אף על פי כן , יש הקבלה ניכרת בין מלאכתו של המספר ובין זו של ההיסטוריון : שניהם עוסקים ברצף אירועים מוגדר , ובגודלן של דמויות מסוימות . שניהם מדברים על עולם סגור , השונה מעולם המציאות שבהווה ו האחד על עולם המציאות של העבר , והשני על עולם שבנה . והנה , מעלתו הגדולה של הסיפור היא שבידו להציג לפני הקורא תמונה רצופה שיש בה התפתחות , כמו ברצף האירועים שבע...
אל הספר