העולם האנושי אינו עומד ברשות עצמו . לידו ומעליו מציב המספר את האל בתור אדון עמו והעולם כלו . הצגת המישור האלוהי משנה את כל מבנה הסיפור , משום שמכאן ואילך הדמויות האנושיות אינן פועלות לבדן : לידן ומעליהן פועל האל . מאליה מתעוררת אפוא שאלת היחס בין מעשיהם של בשר ודם ובין פעולות האל , מה גם שהעצמה האלוהית עולה לאין ערוך על כוח האדם , ועשויה תמיד להביא לידי שינוי מכריע במהלכיהן של הדמויות , בין בגלוי ובין מאחורי הקלעים . יתר על כן , ההנהגה האלוהית פועלת לפי מידת הצדק , וגומלת שכר טוב לצדיקים , אך מביאה פורענות על הרשעים . משמע , בתוך החטא מקופל העונש מיניה וביה ; פורענות קשה , מצידה , מניחה מראש פשע חמור . הנחות יסוד אלה מתקיימות בסיפור המקראי בהכרח וכמובן מאליהן : כאשר מסופר על פשע חמור , חייב הקורא לצפות לעונש , שאין מנוס ממנו ; אם נמסר על פורענות , ברור מראש ששורשיה בחטא . בטרגדיה כמו המישור האלוהי ומעמדו בסיפור המלט מקופלות הנחות יסוד אלה בסמוי ( קיטו , ( 337 — 321 , 255 — 249 , 238 — 231 אך במקרא הן באות לידי ביטוי מפורש לחלוטין . לא יועילו לדוד כל תמרוניו וכל תחבולותיו בעניין אוריה :...
אל הספר