בפרשיות רבות ( ואף בחטיבות שונות ) ההגלם מעוצב על פי תבניות מרקם מוגדרות , כגון : תבנית חזרות , מסגרת , גמלון ומענה . בפרק קודם עמדנו על תפקידן של תבניות אלה ביחידה הזעירה ( פסוקית , פסוק , פיסקה . ( יש אפוא מקום לשאלה , מה הבדל בין מעמדן של תבניות אלה במצע המצומצם ובין תפקידן ביחידה הרחבה . שהרי , על הגדרת התופעה עצמה אין היקף היחידה משפיע כלל . אולם , מכיון שהמצע רחב יותר , יש הבדלים ניכרים בתפקוד התבניות מזה , ובדרך אבחנתן מזה : ( א ) ביחידה הזעירה יסודות התבנית סמוכים זה לזה , ומשום כך קל להכיר בה ; אך ביחידת העל יסודות אלה פזורים על כר נרחב , ולא תמיד ניתן להבחין בתבנית המתגלמת בהם . ( ב ) לעומת זאת , משום שקשה להבחין בתבנית , יש לפעמים נטייה למצוא אותה גם במקום שאיננה . ( ג ) מאחר שהתבנית משוקעת ביחידה רחבה , היא משתלבת בעוד תופעות , ולא תמיד ניתן להפריד ביניהן . ( ד ) תפקיד תבניות המרקם , הוא להגביר את ליכודה של יחידת העל , שכן זו כפופה לתבנית מאחדת .
אל הספר