המוטיבים בסיפור אינם עומדים ברשות עצמם . לעולם הם משתלבים זה בזה כדי למלא תפקיד ברצף ; על פי תפקיד זה הם נבחרים , וגם שילובם מתאים לכך . למוטיב כשלעצמו משקל מועט בלבד ; התפקיד הוא המכריע . דוגמה פשוטה ביותר לכך תמצא בסיפור יוסף . שם , קנאת האחים ביוסף התעוררה בשל חיבתו היתרה של יעקב לבן זה . חיבה זו מצאה ביטוי מוחשי בכתונת הפסים שהעניק לו ( בר' לז , ג . ( והנה , עניין הבגד חוזר בתיאור ההתנכלות ליוסף : לפני שאחיו השליכו אותו לבור , הפשיטו את כתונתו ( פס' כג ;( אחרי מכירתו לישמעאלים טבלו אותה בדם , והציגו אותה לאביהם כראיה שחיה רעה טרפה אותו ( פס' כ , לא לב . ( עניין הכתונת היה אפוא למוטיב רב תכליתי . מצד אחד היא כתונת ייסף סימן לחיבת יעקב לבנו ; מהצד השני , היא מספקת לאחים ראיה למות יוסף ; ודווקא הכתונת ראויה למלא תפקיד זה , כי היא היתה מיוחדת ליוסף . כך נוצר ניגוד אופייני : באותו הבגד , שבו גילה יעקב את העדפתו ליוסף , הוכיחו בניו שיוסף מת . דוגמה מובהקת לשילוב רב תכליתי נמצאת בראשית סיפור משה = כאשר פרעה ציווה להשליך ליאור את כל הבנים הנולדים בקרב עם ישראל ( שמ' א , כב , ( נאלצה אמו של...
אל הספר