דבר המעשה כולל את שלושת שלביה העיקריים של העלילה : סיבוך , משבר והתרה ( מצג ורגיעה אינם מביאים אירועים . ( לפי גישתם של שקלובסקי ופורסטר אין בכוחו של דבר המעשה להגדיר את היחסים ההגיוניים בין האירועים : המבנה ההגיוני שייך לדעתם לתחום ההגלם . לעומת זאת הדגיש לאמרט , ( 25 ) שכבר בדבר המעשה מתגלם יחס בין התרחשויות והנתונים . אבל , מה הוא אותו יחס , ובמה הוא שונה מזה המעוצב בהגלם ל תשובה לשאלה זו מציע לנו חקר הסיפורת בן ימינו , שבו נתגלו תבניות יסוד , המגדירות את מבנה דבר המעשה ואת הגיונו , בלא קשר לסיבתיות ( בניגוד להשקפת אריסטו , פואטיקה 1450 , 7 ב ; 1451 , 8 א ; גונקל , בראשית . ( 30 תבניות אלה הן בסיסיות יותר . תשתית הסיפור , היא בהפרת שיווי המשקל והשבתו , באיזון ועירעורו . מול הקורבן מתייצב יריב הפוגע בו , המאיים עליו או המבקש למנוע שיפור בגורלו . נגדו יוצא גיבור המסייע לקורבן , ומבקש להתגבר על היריב או לשים קץ למצוקה . אלה מול אלה עומדים הקורבן , הגיבור המושיע ועוזריהם מזה , והיריב והמסייעים בידיו מזה . את התשתית הזאת גילה חוקר הפולקלור הרוסי פרופ , על פי סיפורי עם ממרחבי רוסיה וסיבי...
אל הספר