תבניות רבות אינן נוגעות במשמע המלה והצירוף ובתוכנם , אלא במקומם במרקם המלים , כלומר , בסדר המלים ובתכיפותן . גם בתופעות אלה יש משום חריגה מהשגרה , לשם הדגשה והבלטה . דוגמה מובהקת לדרך שבה המספר מאלץ את הקורא לתת את דעתו על הדברים , היא הנוהג להשמיט חלק מהמשפט *) השמטה , ; ellipsis "הדרך הקצרה" לפי ילין , ( 250 — 241 כגון בדברי משה : "אם תשא חטאתם , ; — ואם אין , מחני נא מספרך אשר כתבת" ( שמ' לב , לב . ( היגד זה מביא שתי רישות , האחת חיובית אם" ) , ( "תשא והאחת שלילית ואם" ) . ( "אין אך כנגדן באה רק סיפא אחת , "מחני נא . "מספרך והנה , מתוך הניגוד ניתן להשלים את הסיפא החיובית החסרה , מעין 'מוטב' או כיוצא בזה . הקורא נאלץ , אפוא , להשלים את החסר מדעתו , מתוך תשומת לב לניגוד שבין שני המקרים . והרי ניגוד זה , הוא העיקר , ובשל ההשמטה חייב הקורא ההשמטה לתת עליו את הדעת . הוא הדין , גם בדברי האל לשמואל , שעה שחשב למשוח את אליאב .-למלך "כי לא אשר יראה האדם , ; — כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב" ( שמ"א טז , ז . ( חסרון הסיפה הראשונה מעורר את הקורא להבין בעצמו , שלא אשר יראה האדם , יראה האלוהים...
אל הספר