פעילותם הכלכלית הענפה של ראשי ישיבה , מורי הוראה ודיינים נודעים בבבל לא היתה שונה בעיקרה וכפרטיה מתכליתם של בני עדתם בבבל , שעמלו להשיג נכסים וטרחו להרבותם . אולם מובן הדבר , ואף מוכח בחלקו על פי המקורות , שפעילותם הכלכלית של האמוראים בבבל נתנהלה בגבולות המותר והאסור על פי ההלכה , ביתר הקפדה מסתם סוחרים או בעלי בתים . אחד היסודות האופייניים בעיסוקיהם הכלכליים היה רווח מירבי בהשקעה מינימאלית של עבודה וזמן . בדרך זו מצאו גם פתרון אופטימאלי לקונפליקט הדתי , שנתלבטו בו אישים דגולים רבים במרוצת הדורות , והוא חלוקת הזמן והמרץ לתלמוד תורה ולהוראתה ברבים , שהיא מצוה דתית חשובה ומרכזית מצד אחד , ולבין עיסוקיהם לשם פרנסתם ופרנסת בני ביתם , מצד אחר . מלבד השמירה על ההלכה , ומלבד הנטייה לחסוך מזמנם , שהיה מוקדש לפעילות הכלכלית , קשה למצוא אצל אמוראי בבל הגבלות אחרות נוספות , שהגבילו עצמם בהן בבהילותם להרבות ממון ולצבור נכסים . אל נתעלם גם מן העובדה , שאמוראי בבל לא התנזרו מהנאות החיים , ואף לא ביקשו להגשים אידיאלים של חברה שוויונית . אכן , אמוראי בבל נהגו באורחות חייהם לפי הכתוב 'טובה חכמה עם נחלה...
אל הספר