תחילה נצביע על העובדה , שכוהנים מבין אמוראי בבל היו נהנים מזרוע , לסי ? ם וקיבה . שכן דין הפרשת מתנות בבשר חולין נוהג גם בחוצה לארץ , ושנוי הדין במשנה : 'הזרוע והלסילם והקבר . נוהגים בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ' . .. ( חולין פ"י מ"א *( י . מתנות אלו נקראו בשם . 'מתנתא' כל טבח = ) שוחט ומוכר בשר ) הוכרח להפריש מכל בהמה ובהמה , אם גסה ואם דקה ( ראה חולין קל"ב ב ) את שלושת החלקים הנזכרים ולתיתם לכוהן . ° ואף טבח כוהן חייב במתנות ליתן אותן לכוהן אחר ( ראה חולין , שם . ( ומעניין הדבר שבין טבחי הוצל , בדרומה של בבל , היו כוהנים שלא נתנו מתנות לאחיהם הכוהנים . רב חסדא הגיב בחריפות והטיל עליהם שמתא , שהיתה תקפה במשך עשרים ושתיים שנה ( שם , שם . ( כלומר , ההלכה האמורה בדבר חובת טבח כוהן לתת מתנות לכוהן אחר לא היתר . להלכה בלבד , שכן גם רבא ורב נחמן בר יצחק היו מטילים קנס על מי שסירב ליתן מתנות ( ראה שם , שם ) וכיוצא בו גם ההלכה , שלפיה חייב טבח ישראל לתת לכוהן מתנות , נהוגה היתד . בבבל למעשה . 7 » בחולין קל"ג א , לדוגמה , אנו שומעים כלהלן : 'אמר רבא " בדק לן רב יוסף האי כה...
אל הספר