, טיבו והיקפו , נציע שתי דעות . מצד אחד קבע לוי גינצבורג , כי 'רוב יושביהן של ארץ ישראל בימי התנאים והאמוראים אכרים ופועלים היו , ורק מתי מספר היו עוסקים במסחר ... אולם בבבל , בימי האמוראים כבר הרבה שלחו ידיהם במשא ומתן ' . .. ( פירושים וחדושים בירושלמי , ח"א , מבוא , עמ' סד—סה . ( ואילו קרויס סובר : ... ' אדרבה , מסחרם היה שפל , כי לא ארץ ימים היא בבל , שתשלח בניה עד אפסי ארץ ושתגדל את מיטב ילדיה לעוברי ימים , ובפירוש שמענו על אנשי מישן , שכנתה של ארץ בבל , שמסורת אבותם היא להם , שלא לפרוש לים הגדול והיא עדות לטיב בבל . והמשפט הזה מסכים עם חקירתנו במה שלמעלה , שבבל עובדת אדמתה היתה מימי היותה , וגם מתוך שורות מעטות של התלמוד יש ללמוד , שרוב חכמי התלמוד בבבל בעלי עבודת אדמה היו ( עיין חולין קה א . ' ( וקרויס מסכם : 'בבל עיקר מחיתה בעבודת האדמה וארץ ישראל המעיטה באכרות מחמת השעבוד , ולכן קנתה לד , חלק במסחרי ( קדמוניות התלמוד , כרך א , ח"א , עמ' . ( 22—21 שני התיאורים הללו מנוגדים אפוא תכלית הניגוד בדבר עיסוקיהם הכלכליים של יהודי בבל , ושניהם מיוסדים על אותם המקורות — ספרות חז"ל ! סימן ...
אל הספר