הקושי המכריע של התיאיזם הוא , לדעתו של הארטמאן , סבל העולם , הסותר את המושג של אלוהים יודע כול , הטוב והמיטיב . הפסימיזם דורש מהמיטאפיסיקה שתסביר את הרע בעולם . ואמנם צדק לייבניץ בזה , שהעולם סודר ומתנהג במידה האפשרית של חכמה וטוב ; אילו היה הבלתי מודע יודע עולם טוב יותר מן העולם שלנו , היה בוודאי בורא את העולם ההוא . בכל אלו צודק לייבניץ . אולם הוא טעה בכד , שתיאר ( בעקבות אבגוסטינוס ) את הרע כדבר מה פחות , כמעלה נמוכה של הטוב . אילו היה הדבר כך , היינו מחויבים להעדיף את הסכום של טוב פלוס רע כלשהו על טוב בלעדיו , שהרי על כל פגים הרע הזה מהווה דרגה , אם אמנם נמוכה , של הטוב , והוספתו על הטוב תהווה אפוא הגברת היסוד הטוב ! ועוד : ישנם אנשים המוותרים על טוב מסוים כשהוא קשור ברע מסוים בגלל הרע הזה . אך לפי תורתו של לייבניץ יהיה זה 'שיא , 'השיגעון שהרי הטוב בתוספת הרע הוא , לפי תפיסתו של לייבניץ , טוב יותר מן הטוב לבדו . לייבניץ שגה שגיאה זו מפני שרצה להפוך את הרע בעולם לטוב , כדי להצדיק את אלוהים . אך מבחינת מגמת התיאודיציאה לא היה לו ללייבניץ כל צורך ללמד שהרע הוא דרגה נמוכה של הטוב . העו...
אל הספר