23. פיכטה ופארמנידס

בבוקרה של הפילוסופיה היוונית כתב פארמנידס את שירו הפילוסופי 'על הטבע' וחילק אותו לשני חלקים : בחלק הראשון הוא דן על המושג של ההוויה ומגיע למסקנה שכל שינוי , כל התהוות וכילית , אינו אלא תדמית . אך לאחר שפיתח את התיזה העיקרית שלו , שישנה רק ההוויה האחת הזאת ללא כל שינויים , הוסיף על החלק הראשון הזה של הפילוסופיה שלו חלק שני . האמת האחת , כך אמר , מסתיימת בחלק הראשון הזה , אך כעת חייב הוא להשמיע גם את סברתם של בני התמותה ; וכך דן החלק השני של שירתו בתדמית . פיכטה איננו מזכיר את פארמנידס , אך שניות זו של הפילוסוף היווני חוזרת בתורת המדע של ; 1804 לאחר שפיתח בחמש עשרה ההרצאות הראשונות את תורת האמת או את תורת התבונה , היינו את התורה על האור הפנימי , מקדיש הוא את ההרצאות שש עשרה עד עשרים ושבע לתורה על האור החיצוני , על 'המציאות' של האור . החלק הראשון מכיל בעצם רק אמת אחת ו המוחלט הוא בתוך עצמו , מתוך עצמו על ידי עצמו . הוא אינו יוצא לעולם מן האחדות הזאת . אלמלא לא היינו מתפל ספים היינו מסתפקים באחדות העליונה הזאת ללא כל שניות . אך מכשאנו מת פלספים שוב אין אנו שרויים באותה האחדות . נקודת המ...  אל הספר