כל משפט —כך הנחנו עד כאן —הוא או אמיתי או בטל . ראינו , שאריסטו ראה בזה את מהותו של המשפט : אין P משפט אלא כשהוא או אמיתי או בטל ; בלשון אחר : כאשר p מקבל לפחות ולכל המרובה אחד משני : 'היערכים יאמיתי או ' בטלי . לאמור , אין ביטוי לשוני בחזקת יפסוק' אלא כשאנו יכולים לשאול לגביו את השאלה : האם נכון הוא או אינו נכון , והשאלה הזאת קיימת לגביה תשובה בעלת מובן , ותשובה אחת בלבד . הלוגיקה שלנו היא , אפוא , לוגיקה 'דו ^ , 'רכית והמשפטים , שבהם היא עוסקת , מקיימים את 'הדרישה של הדו ^ . 'רכיות שיטה תלת ערכית של הלוגיקה תהיה שיטה , שבה מקיימים המשפטים במקביל את הדרישה של תלת ערפיות : לוגיקה זו לא יהא בה p בחזקת משפט , אלא כשהוא מקבל ערך אחד , ואחד בלבד , מבין שלושה ערכים . הלוגיקה התלת ערכית מכניסה , מלבד הערכים 'אמיתי' , 'בטל'ו גם ערך אמת שלישי , שנוכל לתרגמו : יאפשר' או תכן"' , ' אך מובנו המדויק נקבע על ידי עיקרי הלוגיקה הזאת . על יד שתי השאלות של הלוגיקה הקלאסית ( האם המשפט אמיתי ? האם המשפט בטל (? קיימת כאן אפשרות שלישית , דהיינו האפשרות לשאול : האם המשפט אפשר ? וכשם שנבנתה כאן לוגיקה תלת...
אל הספר