ראינו ( בפרק , 'ב עמי , ( 223—222 שאם אי גורר אחריו את , 'ב אין אנו יכולים לומר בדרך כלל , ששלילת אי גוררת אחריה את שלילתו של , 'ב שהרי אי הוא תנאי מספיק , 'לב אולם אי אתר , יכול ללמוד מכאן שהוא גם תנאי הכרחי לב / ושלכן העדרו גורר את ההעדר של . 'ב רק במקרה שאי הוא תנאי הכרחי , נוכל לגזור , שהעדרו יביא לידי העדרו של בי , אולם בררך כלל אין אנו עשויים לגזור משלילה לשלילה . השלילה של אי אינה תנאי מספיק לשלילה של בי . אולם זאת נוכל לומר , שהעדרו של א' הוא תנאי הכרחי להעדרו של בי , לשון אחר : העדרו של בי אי אפשר שיתקיים , אם לא חל העדרו של אי / שהרי בכל מקרה ששייך א , שייך גם כן בי . אולם תנאי הכרחי זה שבהעדר של בי אינו צריך להיות תנאי מספיק להעדר זה . לכן נוכל לומר : אם אי הוא תנאי מספיק , 'ל מ הרי לא אי הוא תנאי הכרחי , 'ללא מ שכן אם אי נוכח , אי אפשר שיקרה . 'לא מ שלילת התנאי המספיק היא תנאי הכרחי לשלילת המותנה . הדרך של ההתאמה באה , כפי שראינו , לספק לנו את התנאים ההכרחיים , אולם באופן לא ישיר אנו יכולים להשתמש בה , כרי לגלות גם את . התנאים המספיקים . אנו בוחרים מספר של משלים , שבהם מי ...
אל הספר