בסעיף , הפותח את הפרק הזה , תיארנו את בעיית האינדוקציה מנקודת מבטו של אריסטו , כבעיית מציאת הגבול האמצעי הנכון . אריסטו אומר : 51 'האינדוקציה היא במידת מה ההיפך של ההיקש , שהרי ההיקש מוצא , בעזרת הגבול האמצעי , את הגבול הגדול לשם הגבול הקטן ; ואילו האינדוקציה מוצאת , בעזרת הגבול הקטן , את ףגבול הגדול לשם הגבול . 'האמצעי נחזור ונביא את משלו של אריסטו : ההיקש אומר : כל חיה מחוסרת מרה מאריכה ימים האדם , הסוס וכוי הם מחוסרי מרה לכן : האדם הסוס וכוי מאריכים ימים לעומת זאת אומרת האינדוקציה : האדם , הסוס וכו מאריכים ימים האדם , הסוס וכר הם מחוסרי מרה לכן : מחוסרי מרה מאריכים ימים . בתוך ההיקש הגבול הגדול הוא 'מאריך , 'ימים הגבול הקטן : 'האדם , הסוס וכו" והגבול האמצעי : . 'מחוסר מרה' המושג המכריע לערך האינדוקציה הוא המושג ? , 'מחוסר מרה המופיע בהיקש , שעליו סומכת האינדוקציה , כגבול אמצעי . לכן יכולנו לומר , שהאינדוקצ ה מספקת לנו את הגבול האמצעי המבוקש . מבחינת המיתורה של האינדוקציה הכל תלוי במה שנצליח למצוא את הגבול האמצעי הנכון , במשל שלנו — להסביר את אריכות הימים על ידי חוסר המרה ( כדי להימ...
אל הספר