ברינטאנו ביקש להשתמש בתורת הסיכויים , כדי להוכיח על דרך חשבון את החוקיות של העולם ואת ביטויה המובהק של החוקיות הזאת , את חוק הסיבתיות . נדבר עתה על ניסיון אחר להשתמש בחשבון הסיכויים לשם ביסוסו של המדע האינדוקטיבי . י . מ . קיינס , הכלכל ן המפורסם , נטל עליו בספרו על תורת ההסתברות » תפקיד צנוע יותר מברינטאנו . הוא אינו שואף להוכיח את חוק הסיבתיות ; רצונו להשתמש בחשבון ההסתברות כדי לבסס את האינדוקציה עצמה , מבלי להניח את חוק הסיבתיות . הוא מסתלק מלכתחילה מלהניח מראש את תוקפו של חוק הסיבתיות ומלהסתכן על ידי כך מחמת טענותיו של י 1 ם . אין הוא מניח אלא הנחה אחת , כלומר , ששינוי מקומו של המאורע בחלל ובזמן — כשיתר התנאים נשארים בתוקפם —לא ישפיע על מסקנות ניסויינו או התבוננו יותינו , בלשון אחר : שהמקום גרירה בחלל ובזמן לא תהא לו שום השפעה על המסקנה של הניסוי . את ההנחה הזאת על חוסר השפעה של החלל והזמן קורא קיינס גם בשם חוק חד צורניתו ( אוניפורמיותו ) של הטבע . הביטוי עצמו נמצא , כפי שראינו , אצל מיל , אך במשמעות אחרת . את דרישתו של קיינס נוכל לבטא גם כדרישת האלילית ( הפאסיביות ) של החלל והז...
אל הספר