אריסטו , שהניח את היסוד של ההיקש הדידוקטיבי , היה גם הרא שון שעסק בתיאוריה של ההיסק האינדוקטיבי . הוא ראה את ההיסק הזה כהיפוכו של ההיקש הדידוקטיבי . ההיקש הדידוקטיבי מראה , בעזרת הגבול האמצעי , כי קיים יחס מסוים בין הנושא ( הקצה הקטן ) ובין הנשוא ( הקצה הגדול . ( לעומת זאת מוטל על האינדוקציה התפקיד להראות , בעזרת הקצה הקטן , כי הקצה הגדול משתייך לגבול האמצעי . בדרך כך עוזרת לנו , לפי הסברתו של אריסטו , האינדוקציה לגלות את ההקדמה הגדולה . נביא את המשל של אריסטו עצמו ( בלי להקפיד על כך שההשקפות הפיסיולוגיות שלו אינן כהשקפותינו ]( א : 1 תהא ההקדמה הגדולה , שאותה אנו מבקשים לגלות בעזרת האינדוקציה , המשפט הבא : ? כל חיה שאין לה מרה מאריכה . 'ימים אילו היתה ההקדמה הגדולה הזאת נתונה לנו מראש , היינו יכולים לבנות עליה היקש רגיל , כגון : כל חיה שאין לה מרה מאריכה ימים האדם , הסוס , הפרד אין להם מרה לכן : האדם , הסוס , הפרד מאריכים ימים . היקש זה , המושג 'חיה שאין לה מרה הוא בו הגבול האמצעי : המושג 'מאריך ימים' הוא בו הקצה הגדול : המושג 'אדם , סוס , פרד' הוא בו הגבול הקטן . על ידי ההיקש הזה א...
אל הספר