הספקן סכסטוס אמיפיריקוס ( המאה השלישית לסה '' נ , ( שאת ספרו העיקרי כבר הזכרנו שעה שדיברנו ( עמ' ( 144 על טענותיו כנגד ההגדרה , הכניס לספר זה , שבו הוא הסביר במצומצם את המהות של הפילוסופיה הספקנית , פרק מיוחד ( ספר שני , פרק ( 14 על ההיקש . בפרק זה הוא טוען כנגד ההיקש , אשר על פתחו חטאת רובץ . ההיקש עובר על הלאו של 'הנחת המבוקש . ( petitio principii ) המשגה של הנחת המבוקש מובן לנו בדרך כלל כטעות הנעשית על ידי שה מסקנה של ההיקש כבר מופיעה בנסתר כהנחתי . סכסטוס מתכוון לכך , שאנו כבר מניחים את האמת של המסקנה בתוך ההנחות הקודמות לה , לכן אין אנו רשאים להשתמש בהקדמות אלו כדי להוכיח את מסקנת ההיקש . כשאנו בונים , במשלו של סכסטוס , את ההיקש יכל בן אדם הוא חיה , סוקראטס הוא בן אדם , לכן סוקראטס הוא חיה ; הרי ההקדמה הגדולה , שכל בן אדם הוא חיה , הושגה בדרך אינדוקציה מתוך המקרים הבודדים . אי אפשר לנו לומר , שכל בן אדם הוא חיה , מבלי שהקדמנו לבדוק את כל המקרים הבודדים ; וביניהם בסנו איפוא מראש את המשפט האומר , כי סוקראטס הוא חיה . יוצא , שאילו היינו מוצאים בין המקרים הבודדים מקרה אחד שהיה מתנגד...
אל הספר