( א ) אצל אריסטו ותורת ההיגיון של ימי הביניים בספר החמישי של המיטאפיסיקה ( 1022 b , 22 ) מסביר אריסטו את המושג של ההעדר : ( steresis , privatio ) על ההעדר ידובר אז , כשחסרה לעצם תכונה , אשר לפי טבעה היתה מוכשרת להימצא בעצם . אריסטו מבחין שם מינים אחדים של ההעדר , אשר החשוב ביניהם הוא המודגם על ידי המשל . 'עיוור' אריסטו אומר : במובן אחר נאמר על חיה שמטבעה אין לה בכלל עיניים , שהיא עיוורת , ממה שנאמר על אדם מסוים , שהוא עיוור . האדם הזה חסר אור עיניים , אף על פי שלאמיתו של הדבר היה צריך להיות , לפי טבעו , מחונן בראייה . לגבי אדם זה העיוורון הוא . 'העדר' ביוונית משתמשים , אומר אריסטו , לרוב ב'אלפא השולל' כדי לציין את ההעדר הזה ( בעברית מתאימה לכך , כמו שראינו לעיל , הרבה פעמים התיבה , ( 'בלתי' ובכיוון זה מביא אריסטו משלים אחדים : 'בלתי שווה קוראים משהו שחסר לו השוויון , אף על פי שהשוויון שייך לטבעו ; וכך מדברים על , 'בלתי נראה'ה על ה'בלתי בעל רגליים' ( שאין לו רגליים כלל או רגליים בלתי מפותחות , ( וכדומה . תורה זו של אריסטו פותחה אחרי כן בימי הביניים על ידי הפילוסופים הערביים והיהודיים (...
אל הספר