אם נשווה צורה הגיונית כגון 'ירוק' עם צורה הגיונית כגון 'היער הוא , 'ירוק צורה הגיונית כגון 'שלגי עם 'יורד , 'שלג צורה הגיונית כגון 'ברק עם 'הנה , 'ברק הרי הצורות ההגיוניות , שמנינין בזוגות אלה במקום האחרון , הן משפטים ועומדות מול המושגים , שמנינום בזוגות אלה במקום הראשון , המשפט הוא , כפי שכבר הגדירו אריסטו ( ראה פרק שני , סעיף א , ( צורה הגיונית , שאפשר לה שתהא נכונה או לא נכונה . בפרק הקודם הסברנו את 'הפונקציה המשפטית' כנשוא נודד ולפי זה השתמשנו בסמל מתאים . < p (*) וכבר אמרנו , שהמשפט קודם למושג ושהמושג כאילו פוןק מתוך הקשר של המשפט . כשאנו מבקשים לעשות את הדרך חזרה ולחזור מן המושג אל המשפט , כגון שאנו מבקשים לחזור מן המושג 'ירוק' אל המשפט 'היער הוא ירוקי , — הרי דרכה של חזרה זו היא בשתי דרגות : א ) הנושא , שהיה קודם לא מסוים , נקבע עתה כנושא מסוים ו ' ; 'היער ב ) אנו טוענים , שהיער הוא ירוק . שתי הדרגות האלה של ביצוע המשפט ניתנות להפרדה לא בלבד בניתוח ההגיוני , אלא גם בממשות של חיי המחשבה שלנו . כבר ראינו זאת , כשבאנו להשוות את המשפט עם השאלה , הבקשה , המשאלה . ' האם היער הוא ירוק...
אל הספר