(ט) הבעיה של האישיות כבעיה הגיונית

המניע הפנימי של כל הנםיונות , שעליהם דיברנו קודם , נסיונות למציאת עקרון האישיות , היא ההכרה שקיימת תהום בין האישיות ותואריה , בין הסובייקט ובין הפרידיקאטים שלו , בין האישיות ובין המין העשוי שיחול על אישים רבים . אם הצליח נסיונו של אריםטו להסביר את ההבדל העקרוני הזה על-ידי הניגוד בין הצורה ובין החומר , או אם הצליח אחד הנםיונות האחרים של גילוי עקרוןהאישיות—מבחינה הגיונית חשובה לנו קודם כול ההכרה של הניגוד הזה בין האישיות ובין התוארים שלה . אמרנו , שהמושג הוא תואר נודד ואפשרות זו של נדידה באה על ביטויה בכתיבת המושג כפונקציה משפטית , על ידי שהמשתנה x סימל לנו את המקום הריק , שאפשר למלא אותו באופן זה או באופן זה , אבל צריך למלא אותו , כדי להשלים את המושג למשפט שלם . המושג כתואר הוא , לפי ביטויו של פריגה , ' בלתי מושבע' או , 'בלתי מרווה' הוא אך תואר ואינו אומר לנו מי הוא נושא התואר . לעומת זה הרי מושג האינדיבידואום , 'מושבע' אינו מכיל כל משתנה חפשי , אין הוא תואר אלא בעל התוארים . מושג המין מן ההכרח שיכיל תמיד מקום ריק , משתנה חפשי , בשביל הנושא שלו שאינו קבוע , גם כשהמין הגיע לידי קביעות מ...  אל הספר