(ח) האינדיבידואל. לתולדות הבעיה

אריםטו מבחין במיטאפיסיקה שלו בין שני מינים של האחד . הוא מבחין בין מה שהוא אחד מבחינת המספר , ובין מה שהוא אחד מבחינת המין . האחד מבחינת המספר , כך הוא אומר , הוא גם אחד מבחינת המין ; אולם לא כל אחד מבחינת המין הוא גם אחד מבחינת המספר . וכך כוונת ההבחנה הזאת 1 ייתכן ויהיו שני עצמים שהם מבחינת מינם , כלומר מבחינת מושגם , אחד , ובכל זאת הם מבחינת המספר שניים , כגון שתי טיפות מים השוות זו לזו בכל תכונותיהן . כשאמר אריסטו את הפסוק הזה , הביע דעה על בעיה שהיא גם כיום אקטואלית בוויכוחים בתורת ההיגיון . האפשר ויימצאי , מבחינה עקרונית , שני עצמים השווים זה לזה שוויון גמור , והם בכל זאת אינם * B 999 a , A 1016 b זהים , אלא שניים ? אם דום — כפי שסבר אריםטו — שניים ובכל זאת שווים לגמרי מבחינת מינם ( מושגם , ( מה בכל זאת מבדיל בין זה לזה , אף שכל תכונותיהם הן זהות ן אריםטו עונה : מה שעושה את העצם היחיד הזה לעצם יחיד , לאיש ( אינ דיבידואום , ( הן לא תכונותיו כלל וכלל . תכונות אלה , בדיוקן , אפשר ויימצאו גם באיש אחר באותו הרכב לדקדוקו . לא התכונות , אלא פרינציפ מיוחד אחר הוא העושה את האיש לאיש , את...  אל הספר
מוסד ביאליק