הבחנו במשפט בין פעולת השיפוט , הפסוק והמשפט עצמו . חלוקה דומה חלה גם על תהום השמות . ה'שם' ( המתאים ( 'פסוק'ל הוא ביטוי עזפתי , המכנה עצם כלשהו , או חל על עצם כלשהו , בין עצם ממשי ובין עצם בלתי ממשי . השם נותן ביטוי שפתי לפעולה מחשבתית מסוימת , והפעולה המחשבתית הזאת נקראת 'דימוי' 1 כשאני אומר , בתוך השיחה שולחך' , , הרי השם הזה 'שולחן' מכנה את העצם שולחן ; ובבטאי את המלה , 'שולחן' אני מגלה כי בתוך נפשי מתבצע אקט מחשבתי מסוים , כלומר הדימוי של שולחן . כשם שאמרנו בו בשיפוט , שפעולות השיפוט הן רבות אבל המשמעות שלהן היא אחת , כד נאמר גם כאן : פעולות הדימוי אפשר ותהיינה רבות , אבל כל פעם שאנו משתמשים בשם אחד , ישנה לפעולות הדימוי האלה משמעות אחת , 'מושג "" אחד . ככל שאני , או אחר , אומר 'שולחך , הרי אני או הוא מבצעים בתוכנו דימוי חדש . אבל המשמעות , המושג של כל הדימויים האלה , תהיה אחת . השם האחד מתאימה לו משמעות אחת , שהיא יחידה , וביחידותה אינה תלויה בכך , כמה פעמים היא נחשבת , כמה אנשים מבצעים בתוך עצמם את הדימוי . כשם שאמרנו , שמשפטו של פיתאגו י ראס הוא אחד והוא קיים בין אם מישהו חושב ו...
אל הספר