תורת ההיגיון התוכנית אצל קאנט תופסת מקום ממוצע בין תורת ההיגיון הצורנית ובין המדעים הניסיוניים . היא אינה חלה על כל העצמים , אלא על העצמים שבניסיון הממשי או האפשרי בלבד . ואילו העצמים שמעבר לניסיון , אם ישנם כאלה , אינם כפופים לחוקים של הלוגיקה התוכנית ? , היא אינה חלה אלא על העצמים שבניםיוננו . אולם אף שהיא חלה על עצמים מסוימים והיא לוגיקה תוכנית , בכל זאת היא אך מסגרת בשביל המדעים הניסיוניים . היא גוזרת את החוקים , שבלעדיהם הניסיון לא יהיה מן האפשר , אבל הניסיון הוא שצריך להגיש את התוכן הממלא את החוקים הכלליים האלה . ההבדל בין צורה ובין תוכן נשאר , איפוא , בתוקפו גם לגבי הלוגיקה התוכנית . בשניות הזאת של הצורה ושל התוכן נלחם היגל . השניות היא , במונחיו של היגל , תכונה של 'השכל / שהוא כשרון אנושי מוגבל , אבל אין השניות חלה על ' nan . 'התבונה הוא כשרון מפשיט , מנתח ומפריד , והוא מקיים את ההפרדה בין הצורה הבאה מתוכנו ובין החומר הבא מן החוץ . הוא מקיים את ההפרדה בין המושג ובין העצם , שעליו חל המושג ושהוא , מבחינת השכל , זר למושג . רק מפני שהעוכל מפריד את קביעותיו כקביעות מוצקות הנפרדות זו...
אל הספר