רבות מן הסוגיות המרכזיות של תאוריית ההסכמה המודרנית מוצגות כבר במקרא ובספרות הרבנית . כשקוראים את הטקסטים האלה , קשה לעתים להאמין שהכותבים לא היו תאורטיקנים המתמחים בהסכמה ושברית עם אלוהים אינה זהה לאמנה חברתית . לברית ולאמנה אכן יש השלכות דומות - יצירת אחרות פוליטית ומחויבות מוסרית - ונראה שלפחות כמה מן המחברים המיוצגים בפרק זה מאמינים שהחובה לקיים את מצוות האל נובעת , ואינה יכולה אלא לנבוע , מהסכמה של בני האדם . אבל אלוהים איננו שווה בין שווים ולו גם בקירוב , כמו כל שאר הצדדים באמנה החברתית ; ואף בני האדם בנתנם את הסכמתם , אינם 'מעניקים את החוק לעצמם' ( כמו בגרסתו של רוסו לאמנה החברתית ) - הם מקבלים את החוק כפי שאלוהים מעניק אותו . וכמה חופשית יכולה להיות הקבלה שלהם , כשהמחוקק האלוהי הוא מוחלט וכל יכול ? בהרחבות המדרשיות השונות על פרשת מתן תורה בהר סיני , שרק דגימה מהן מובאת כאן , אלוהים מופיע לעתים כמשכנע את בני האדם לקבל את חוקיו ( הנביא הושע מתאר אותו כמחזר אחרי עם ישראל כמו מאהב ) ולעתים כמאיים עליהם או ככופה אותם לקבל חוקים אלו . התיאור הראשון מושך יותר ; השני - מעניין יותר מבחי...
אל הספר