אחת הסיבות המרכזיות לקושי בהבנת הזהות המסורתית נוגעת למה שנדמה כחוסר העקביות וחוסר השיטתיות של אורח החיים המסורתי . מה שנראה לרבים בבררנות בשמירת המצוות נתפס לרוב גם כחסר היגיון רעיוני מנחה . הוא לבטח נראה כחסר / 'שיטה" או לפחות מעין קור הלכתי , שיסביר בבהירות - הן למסורתים עצמם הן למי שאינם מסורתים - אילו מצוות מקיימים המסורתים ומאילו הם מעדיפים להימנע . שאלת השיטה העומדת מאחורי הנוהג המסורתי תפסה בעבר את תשומת הלב של חוקרים שביקשו ללמוד את המסורתיות . ואולם , נדמה כי הם הסתפקו לרוב בציון העובדה ששמירת המצוות המסורתית אינה עונה על אף אחד מהקודים ה"ברורים" ו"השיטתיים" המקובלים - קרי שמירה קפדנית על כל המצוות בפרשנותה האורתודוקסית של ההלכה או לחלופין התעלמות גורפת מהן - ולא ניסו להציג תיאור והסבר מעמיקים שלה כאורח חיים עצמאי , בעל היגיון מנחה משלו . חוקרים אלו הציגו לרוב את המסורתיות ואת ה"שיטה" המסורתית כמעין דתיות קלה וחלקית , שהגיונה תלוי בקיומה של שיטה דתית ברורה , אותה "מעוותים" המסורתים בבררנותם . משה שוקד מצטט באמפתיה את אחד ממרואייניו , שקובע בפסקנות כי אין הכרח לקיים תרי"ג מצוו...
אל הספר