פרק שבעה־עשר ביקורת התיאודיציה - ממטאפיזיקה לפרקטיקה

א . מבוא שאלת צידוק האל לנוכח מציאותם של עוולות ורוע , היא אחת הבעיות הקשות המנסרות בחלל עולמה של ההגות הדתית למן שחר ימיה ועד ימינו . החומרה שבשאלה זו היא ברורה : אם אכן מניחים כי האל הוא טוב , ואם מן הנמנע שהאל הטוב יחולל רע , הרי שקיומו של הרע מפריך את קיומו של האל . המסורות הפילוסופיות הקלאסיות התעמתו עם שאלה זו על ידי מגוון הסברים השוללים מן הרוע את אופיו הייחודי . זאת , אם על ידי שלילת קיומו של הרוע במציאות או באמצעות הסברים תכליתיים או סיבתיים לקיומו . הסברים אחרונים אלו הראו כי גם אם הרוע קיים - הוא מוצדק . משמע , האל אינו פועל שרירותי , אלא כיש רציונלי וטוב . ההנחה בדבר טובו של האל אפשרה גם פתרון אחר לבעיית התיאודיציה . פתרון זה התבסס על הפער האינסופי שבין האדם לבין האל שבגינו האדם לא יכול להבין את פעולות האל . ההכרה בפער הכרתי זה , מאפשרת לאדם להמשיך ולהאמין בטובו של 1 האל , גם אם אין הוא יכול לתת הסבר מניח את הדעת לקיומו של הרוע . מעבר להבדלים בין הפתרונות השונים , כולם מניחים כי לא זו בלבד ששאלת התיאודיציה היא שאלה לגיטימית , אלא שכלא פתרון שאלה זו , קיום האל מופרך וממילא ה...  אל הספר