עד מהפכת הקצינים החופשיים ביולי 1952 ניסה השלטון המצרי למנוע באופן פעיל את ההסתננות מהרצועה , גם אם בהצלחה חלקית . למרות ההצהרות המתלהמות שנשמעו מכיוון מצרים בידי גורמים פוליטיים שונים , הרי שבשנים הראשונות אחרי מלחמת 1948 היה רצון מצרי ניכר לפתור בעיות בין הצדדים , לעתים קרובות גם בלי להסתייע באנשי האו"ם . כך , למשל , היה יכול קולונל שירין , חתנו של המלך פארוק , להעריך במאי 1950 כי למצרים אין אופציה 99 ריאלית לנהל מלחמה נגד ישראל לפחות בעשר השנים הקרובות . נציג מצרי בוועדת שביתת הנשק אף הבהיר לעמית ישראלי כי מעמדה של ארצו בעולם ך ברנס מצטט את עלי אבו נואר האומר כי פתרון בעיית פלסטין יבוא רק בכוח , וכי אם ירדן תותקף , מדינות ערב יבואו לעזרתה , וישראל תובס ותיפתר בעיית פלסטין . Eedson Louis . Millard Bums , Between Arab , p . 155 במקום אחר ברנס מציין כי הלגיון החל להימנע מלעצור מסתננים והחל אף לשחרר עצורים , בעיקר מהאחים המוסלמים , אשר היו חשודים בהסתננות לישראל לצורכי חבלה . . ibid , p . 133 9 על היקף ההסתננות הירדנית בתקופה שלאחר הדחת גלאב ועל חידוש המדיניות ההתקפית בידי ישראל ראו : ד...
אל הספר