עד כאן לא נתבאר אלא היאך קובעים את נאמנות ד 1 כלים שבד . ם מובאות העובדות הנצרכות לפסק הדין לידיעתם של הדיינים ושל השומעים . נתבארה הדרך שבה מובאות עובדות של אמת לבית הדין ולשומעים . מעתה יש לבאר היאך יכולים הדיינים לאמוד , מתוך עובדות אלד . שהובאו לידיעתם , עובדות אחרות שעל פיהן יפסקו את הדין . שכן , פעמים שהעובדות שהובאו לבית הדין והוכח שהן אמת , עדיין אינן מספיקות כדי לפסוק לפיהן את הדין , וצריכים עובדות אחרות שיש לאמוד אותן לפי עובדות אלה , ומהן יתברר מהו הדין . כגון , אם רוצים לידע אם פלוני היה חי ביום ראשון , ובאו עדים והעידו שראו אותו ביום שני , יש להסיק באומדן ודאי שהיה חי ביום ראשון . מסקנה זו היא על פי אומדן של תוצאות העובדות שהוכחו בראיות בבית הדין . והאומדן הוא על פי דרד כל התוצאות של מציאות כעין זו , ולא על פי רובן בלבד . לפיכך יש לבאר אימתי יפסקו הדיינים את הדינים לפי עובדות שהוסקו באומדן מן המעשים שהוכחו בבית הדין , ואימתי אין הדיינים רשאים לפסוק את הדין על פי אומדן של עובדות שהוסקו מן המעשים שהובאו להם ראיות בבית הדין . שנוי במשנה : "כיצד מאיימין על עדי נפשות ? היו מ...
אל הספר