נמצאנו למדים אפוא , שעדים אינם רשאים לשלוח את עדותם בכתב לבית דין , ואפילו אינם רשאים לקרוא מתוך הכתב את עדותם לפני הדיינים אם אינם זוכרים על ידי הכתב את העדות . ואם כן , היאך כשרים השטרות להיות ראיה בפני בית דין ? מפני מה "אמר ריש לקיש : עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית 209 , "דין והשטר כשר לראיה בפני בית דין על מה שכתוב בו ? הרי אין השטר אלא עדות שכתובה על הנייר או על הקלף ונשלחה לבית דין , "ורחמנא אמר : מפיהם ולא מפי כתבם" ? וכבר ירמיהו הנביא ( לב , מד ) מביא את השטר כעדות כשרה : "וכתוב בספר וחתום והעד . "עדים הטעם ששטרות כשרים לראיה הוא , שהם נעשים מדעת החייב , או מי שהם כתובים נגדו , והוא גמר בדעתו והסכים שהשטר יהיה ראיה נגדו . אבל אם החייב לא גמר בדעתו שהשטר rrrp ראיה נגדו , אין השטר במקום עדים ואי אפשר להביא אותו לבית דין כראיה . שלושה טעמים יש לחייב שמחמתם הוא גומר בדעתו שהשטר יהיה ראיה כמו עדים . ראשית , יש לו הנאה מהסכמתו , לפי שהוא מקבל כחליפין להסכמתו הלוואה או קניין או הנאה אחרת בשביל התחייבותו על פי השטר . שנית , השטרות כתובים בנוסח קבוע וכל בני אדם הכותבי...
אל הספר