עד אחד אינו נאמן בעדותו . אף על פי שעמד בחקירות ובדרישות ובבדיקות , ואף על פי שאין דבריו באומד ולא מפי השמועה ולא עד מפי עד , ואף על פי שעדותו היא עדות שאתה יכול להזימה והוא ירא מחמת כן להעיד שקר , כמו שנתבאר בפרק הקודם , אין עד אחד נאמן . ואין לומר שהטעם שעד אחד פסול משום גזירת הכתוב , שהרי פעמים עד אחד נאמן , כגון במילתא דעבידא לגלויי שאין לחשוש שהוא משקר . ואין לומר שעד אחד פסול משום שהוא משקר , שאילו היה כן אף שני עדים יש לחשוש שהם משקרים , שהרי שני עדים אינם אלא עד אחד ועוד עד אחד , והאומדן שעד אחד משקר משום שרובם משקרים או משום שמחציתם משקרים וכיוצא בזה , הוא אותו האומדן שיש בשני עדים שהם משקרים . -110 לדעת הרשב"ץ שם , עד אחד פסול לעדות , לפי שרוב העדים אומרים אמת ורק מיעוט משקרים או טועים , ומפני חשש רחוק זה שהעד משקר , הוא נפסל . ואכן , כבר נתבאר למעלה , שבדיני ראיות אין אומדים את האמת לפי רוב בני אדם , אלא רק על פי כל בני אדם . אבל כששני עדים מעידים על אותו דבר , האומדן הוא שכולם אומרים אמת כשהם מעידים בשניים . אמנם שני עדים אינם אלא עד אחד ועוד עד אחד , ואומדים שעד אחד אומר ...
אל הספר