מין שני של טענות שבהן בעל הדין נאמן , אף על פי שהוא נוגע בעדות ואדם קרוב אצל עצמו ונוטה לשקר לטובת עצמו , נוסף לטענות שבהן הוא נאמן מחמת חזקה או רוב , הוא טענות שיש בהן מגו . מגו הוא שיש לבעל הדין שתי טענות או יותר שיוכל לטעון לטובתו , ושתיהן יכולות להיות אמת ואין מה שמכחיש אותן , אחת מהן היא טענה טובה שהוא נאמן בה , והשנייה טענה גרועה , והוא טוען את הטענה הגרועה , הריהו נאמן בטענה זו , לפי שאילו רצה לשקר en טוען את הטענה הטובה . מתוך ( שפירושו : מגו ) שהיה יכול לטעון את הטענה הטובה והיה נאמן בה , וטען את הטענה הקלושה , יש לאמוד שטענתו אמת והוא נאמן בה , שכן בני אדם שטוענים כן אומרים אמת . כגון " , אבימי בריה דרב אבהו היו נושים בו ממון מבי חוזאי , שלח להם את המעות ודרש שיחזירו לו את שטר החוב , ואמרו הם , שלא יחזירו את השטר ויחזיקוהו בשביל חוב אחר שיש להם עליו . אמר לו ר' אבהו , כיוון שאין לך עדים שפרעת להם את המעות , "מיגו דיכולין לומר , לא היו דברים מעולם , יכולים נמי לומר , סיטראי ( מצד אחר חייב לנו ) . "נינהו לכלל זה של נאמנות הטענה של בעל הדין מחמת מגו , העלו המפרשים מן התלמוד סיי...
אל הספר