כדי שידע החכם אם העובדות שהובאו לפניו הן אמת או שקר , אין לו אלא לנהוג כמו שאדם נבון ובעל נסיון היה נוהג . אדם נבון כזה ששמע מעשה מפי חברו ורוצה לידע אם המעשה אמת ואפשר לסמוך עליו למעשה , מעלה על דעתו תחילה , אם מגיד המעשה יש לו עניין לשקר , לפי שהוא נוגע בעניין ויש לו טובה מאמונתם של בני אדם 2 השווה שולחן ערוך , חושן משפט , סימן עא סעיף א . במעשה זה , ומכך שהם נוהגים על פי אמונתם . או , שבהגדת המעשה משבח המגיד את עצמו או את בני משפחתו , או מצדיק את עצמו או את בני משפחתו מפני טענה או גינוי . וכן שוקל השומע בדעתו , אם המגיד הוא מן העבריינים שאינם חוששים לומר שקרים , או שהמגיד הוא מבני אדם שאינם מן היישוב , ואינם מבינים את מה שהם רואים , ולפיכך מסיקים מסקנות מוטעות ממה שראו ומשלימים על פי מסקנות אלה עובדות שלא ראו , ואינם מגידים אמת . או , שהמגיד הוא בן אמונה אחרת כגון מין ומשומד או גוי , שאינו חושש להגיד שקרים ולהטעות את מי שאינו מבני אמונתו , אומתו או עדתו . וכן כל כיוצא באלה . שמע אדם מעשה מפי אחד מבני סיעות אלה , שאין כולם אומרים אמת , אלא רובם בלבד או אפילו מיעוטם בלבד , שוב אינו בט...
אל הספר